חיי כלב.

מה רע בחיי כלב, איזה מחוייבות כבר יש לך בתור יונק על ארבע עם טייטל מכובד " החבר הכי טוב של האדם" חוץ מלהחזיר כדור כדי לרוץ להביא אותו עוד פעם.
וגם זה לא מחייב, כדי שהבעלים לא יתאכזב תיתן הטייה עם הראש לצד והוא מבסוט כי עשית משהו חמוד.
אם הייתי כלבה, לא שאני אומרת שאני לא, בכל אופן אני חושבת שהייתי רועה גרמני.
נאמנה בעלת גוף אתלטי עומדת על המשמר, חביבה אבל לא פראיירית ואתן ביס אם צריך.

חיי כלב הם לא דבר כזה פשוט מצד שני, הכל תלוי בבעלים. לא כולם משקיעים באוכל פרימיום בשביל חברינו על הארבע, עד שיש כוח לשחק הוא חוזר גמור מאיפושהו.
פתאום בלילה יש איזה פיפי לוחץ וצריך לחכות עד שכבודו יקום, לנעוץ בו מבטים של גבר מה איך הקפה, לא שאני לא מבסוט על זה שאתה מתפנק אבל קצת לוחץ לי.
מה עם איזה גירוד מאחורי האוזן, ליטוף שלא נגמר בבטן ודווקא עכשיו בכלל לא בא לי שתיגע בי ובטח שלא לרוץ אחרי חפצים.

העניין הוא, שאנחנו קצת חיים חיי כלב. נקבות לא מסתדרות עם נקבות, זכרים מנסים להוכיח שהם אלפא ואם לא הם מתקפלים ומשמיטים אוזניים.
רובנו לא אוכלים פרימיום ואני לא מדברת על פלאפל בפיתה אצל הבחור בפינה, עד שתמצא מי יאמץ אותך באיזה קריירה שתיתן לך נחת בלי פרעושים אתה רץ
אחרי חפצים דוממים ומחזיר, גם עשרה פעמים אם צריך ובסוף אתה כל כך מותש אבל הפרעושים לא נותנים נחת, הפרעושים הערורים האלה. 
שלא לדבר על זיווג מושלם, כולם רוצים צאצאים גזעיים עם תעודות, בשביל זה צריך הורים עם תעודות משושלת אלופים.
ובכלל אולי בשביל מיטה בלי פרעושים עדיף לשקול סירוס.

כולנו יוצאים לרחוב מריחים אחד לשני את התחת, מדי פעם משאירים לאחרים לאסוף אחרינו את הצרכים.
לכולנו יש אופי, אגו ואין אחד שלא כנוע לברירה הטבעית, צ'ארלס בטח היה יכל להיות זיווג מהשמיים.
 אנחנו הולכים על ארבע עד שאנחנו לומדים איזה טריק ומתחילים ללכת זקוף, בתכלס רוב הזמן אנחנו משחקים דווקא יפה ביחד בגינה.
למי יש כוח גם לשפוך אמפולה כל חודש, לכולנו יש פרעושים ועד שנפתרים מהם בסוף חודש הם חוזרים.

בסה'כ לא רע לי בתור כלבה ממוצעת, בלי תעודות עם תעודות למי אכפת היום, אני אעשה פרצוף עם הלשון בחוץ ואצלם סלפי לפייסבוק, מינימום עשר לייקים.
גם חברים שלי על ארבע רוב היום רצים אחרי מקלות, אנחנו נישב ונצחק על זה עם כוס קפה באיזה שש במקום הקבוע.
בגדול העיקר שיש לי את הפינה שלי כשהתעייפתי, מה שכן קצת חסר לי איזה גירוד מאחורי האוזן.

THE FIRST ONE.

when i wake up in the morning I suppose I have to be filled with energy after my body rested and my mind has been cleared prom past adventures.

Did i dream of worries, fears, perhaps wishes and desires?

I don't know.

It was blocked from the consciousness. 

Forgotten with the unclear first sight of light, gone into the vague past night

As i start my day full of new and old sensations I wonder, if everyone feel so lonely and so tired as they close their eyes to shift a thought.

Sometimes thoughts are created to be forgotten, so are dreams and even some parts of the past.

They are piled somewhere i'm sure,  but they are not to be reached nor touched.

Our past is remembered sometimes in a certain way that allows us to feel comfortable in our own skin, i think...

Our mind is a delicate flower and  needs to be weakened in order to allow our body to bloom.

As i drift to another thought, i'm afraid i forgot my next line....